13.9.2019
לפני כן, מספר הודעות מנהלה:
**עדיין לא נגמרה החופשה שלי בפורטוגל, אז יש מצב שהפוסט הזה יהיה פוסט מתעדכן, ואמשיך להוסיף לו מידע מדי פעם.
**דיסקליימר: רוב המנות והאוכל שאמליץ עליהם – טבעוניים. ישנן מספר מנות או מוצרי מזון צמחוניים שאמליץ עליהם, כיוון שהם התנסות במזון מקומי מאד אופייני.
כשאני בוחרת מדינה לטייל בה, הרבה מזה תלוי באפשרות שלי לאכול. כן. בשנה שעברה בחרתי את סרילנקה ליעד, והאוכל שם היה מעבר לכל ציפיותיי.
פורטוגל היתה בין המועמדות, אם כי כבר אז, האוכל הטבעוני עמד פה בסימן שאלה. הקהל הקדוש של הפייסבוק אמר לי שאסתדר, ושטבעונות בליסבון זה מאד מקובל עכשיו, אז בשנה שלאחר מכן, החלטתי לשנות את ההרגל שלי בשנים האחרונות לטייל בעיקר בדרום מזרח אסיה, והצפנתי לאירופה, סומכת ובוטחת בטרנד הטבעוני העולמי.
ובכן, טרנד טרנד, לפורטוגל יש עוד הרבה מאד מה ללמוד ומה להשתפר בגזרה הטבעונית והצמחונית, במקרה זה.
אם להקדים בסיכום קצר- אפשר להסתדר בקלות ולהיות טבעונית בפורטוגל. רמת האוכל והמגוון שלו כבר פחות מלהיבים ברוב המקומות. במילים אחרות: לא תמותו מרעב, אבל בדרך כלל לא תחוו תעופה אורגזמתית כשאתן אוכלות.
המטבח הפורטוגלי מבוסס הרבה (מאד) על דגים ועל בשר. הפורטוגלים אוכלים דגים או בשר בדרך כלל בכל שלוש האחרונות שלהם. בבוקר מאד נפוץ פה לאכול טוסט עם גבינה ונקניק (אם ממש מתחשק לכם להרגיש מקומיים, תבקשו טוסט עם ירקות. יסתכלו עליכם באופן מוזר, אבל יכינו לכם, למרות שזה לא בתפריט), ארוחת צהריים קלה תהייה סלט עם תוספת בשר או דג (גם כאן, תזמינו פשוט בלי), והסלט הכי מפונפן אך נפוץ הוא סלט עם תוספת תמנון. וארוחת צהריים מלאה יותר תהייה מנת סרדינים צלויים עם סלט ותפוחי אדמה. מנות אחרות מאד אופייניות הן עשרות גרסאות של דג הבקלה (בקליאהו), ואז כל דג ופרי ים שתעלו על הדעת. בגזרת הבשר, נפוץ פה מאד חזיר וגם בקר.
אבל עוד לא אבדה תקוותינו –
טבעונות בפורטוגל – מה יש פה לאכול באופן כללי? (או: אל דאגה, לא תגוועו ברעב)
לפני שאסקור (בחלק ב' של הפוסט, כלומר בפוסט הבא) מסעדות שמגישות אוכל טבעוני מתוך מודעות לקיומם של אנשים הזויים כמונו, הנה סקירה של אוכל שניתן למצוא בכל מקום. בלי לחפש באופן מיוחד. בלי להיגרר קילומטרים למקום ספציפי. כאן לא סרילנקה, אבל יש מה לאכול. נשבעת.
שווקים ובישול עצמאי
פורטוגל, עם מזג אוויר דומה מאד לישראל, שופעת בפירות ובירקות לאורך כל השנה. בכל עיר, עיירה וישוב ישנו מרכז עירוני, ויש בו שוק וגם חניה בחינם, עבור הקונים. Mercado Municipal. רוב התוצרת היא מקומית, ולשווקים מגיעים גם חקלאים פרטיים מהאזור, ככה שבקניה בשוק אתם תורמים לכלכלה מקומית מקיימת. בואו עם שקיות או תיק קניות משלכם, ותצילו את כדור הארץ מעודף שקיות.
בשווקים נמכרים המון ירקות ופירות וגם יינות, לחם טרי ועוגות, חלקן טבעוניות. בגזרה הלא טבעונית, אם אתם מטיילים עם עוד אנשים שלא בקטע, אפשר למצוא גבינות אופייניות לאיזור, נקניקים, דגים טריים, דגים משומרים, ובשר טרי.
מחירי הפירות והירקות לא יקרים, מלבד פירות טרופיים לא מקומיים, שיהיו יקרים יותר, אבל זולים מישראל בדרך כלל. כך, שאפשר להצטייד בקלות בשפע. אם אתן נוהגות, מאד נוח שיהיו פירות וירקות ברכב. אם אתן בתחבורה ציבורית, קצת פחות נוח, אבל אפשר לקנות קצת בכל מקום. בקיץ, בעיני, מומלץ לבלוס תאנים. הן מעולות, הן אדירות, והן בכל מקום. עוד פרי שיש כאן בשפע בקיץ הוא תפוזים מאז זולים ומאד מתוקים, וגם פטל.
לחם: בפורטוגל הוא must. הפורטוגזים מוסיפים לחם לכל ארוחה. והוא גם טעים מאד. כמעט לכל איזור או מחוז יש לחם בסגנון הספציפי שלו. מלחם אוורירי ועדין, ללחם חמצמץ ודחוס. מלחמי שמרים מתקתקים ללחמים מלוחים ממחמצת, לטוסטים ולקרקרים (שהם מאד נפוצים פה) הכיכרות בדרך כלל עגולות, והטעמים מאד מפתיעים ומגוונים וטעימים.
כל השווקים נקיים מאד, נמצאים במבנה מקורה, וגם מעוצבים היטב, כמו כל פורטוגל. ככה שזו חוויה פשוט להסתובב בשוק.
כמעט בכל השווקים, במיוחד השווים מביניהם, אין רק בסטות של סחורה, אלא השוק מוקף במסעדות קטנות, בבתי קפה, בברים, בבתי יין – שבהם אפשר לאכול מנות שבושלו מתוך התוצרת המקומית. בשוק בפורטו מדי פעם מגיעים גם נציגים ממסעדות שונות, ונותנים הופעה והסבר על המנות, כולל אפשרות לטעום.
שווקים מומלצים מאד בעיני הם השוק של קשקאיש Cascais(בימי רביעי ושבת), השוק של טומאר Tomar (קטן אבל חמוד ומאד מאד לא תיירותי), השוק של אוליהו Olaho (ידוע גם בשוק הדגים הענקי שלו), השוק של פורטו Porto, השוק של טאבירה Tavira. (יש כמובן עוד, אבל לא בכולם הייתי). האחרונים פתוחים בכל יום מלבד ביום ראשון.
מילה אחת על הגבינות: ממחקר שכלל שאלות למקומיים וגם הליכה מרובה וטיולים באיזורים כפריים, בהחלט חשוב לומר שהפרות ובמיוחד העיזים הגדלים פה לחלב גדלים בדרך כלל בתנאים שונים מאד מישראל. לדוגמא, באיזור אבורה, פרות החלב מלחכות עשב באופן חופשי, ומשוחררות בשטח גדול מאד (בדומה לפרות לבשר), ובסך הכל יש להן חיים סבבה. גם העיזים חיות בחוות גדולות, ולא חולבים אותן כאשר הן ממליטות, גם לא מפרידים אותן בדרך כלל מהגדיים. בנוגע לפרות לא הצלחתי לברר לעומק, אבל בהחלט ראיתי איזורים חקלאיים שלמים של פרות, שבהם הפרות מסתובבות חופשי לגמרי, ונאספות לחליבה בצורה הומאנית. כך, שאם בחרתן לאכול גבינה כדי להרגיש טעם מקומי – הייתי ממליצה על גבינות עיזים של חקלאות מקומית. רוב הסיכויים שהעז חיה חיים לא רעים בכלל.
גם בצידי הדרכים אפשר למצוא מוכרים של פירות וירקות היישר מהחקלאי, ובמקומות התיירותיים, אפשר למצוא עגלות של מוכרי פירות מדי פעם.
בסופי שבוע, במקומות תיירותיים ובעיקר באזורים עם הרבה טבע ואפשרויות לטיול רגלי, אפשר למצוא הרבה מאד מקומות לעשות פיקניק. לידם תמצאו, שוב, חקלאים שהגיעו למכור סחורה: ירקות, פירות, לחם טרי, זיתים, תורמוס וגבינות. מומלץ להצטייד בתרמיל בסכין או באולר טובים, במגבת קטנה, ולעשות פיקניקים ספונטניים עם תוצרת טרייה.
כמובן, שאפשר גם לבשל בקלות. אם אתם לנים ב- Air B&B או בהוסטלים, קל מאד לבשל, כי יש מטבח. אני בישלתי לא מעט בפורטוגל, כי לפעמים פשוט כיף לקנות בשוק תוצרת כזאת ולבשל, ולפעמים גם קצת נמאס (אם מטיילים הרבה זמן) לאכול במסעדות או לאכול מנות קבועות.
אם אתן מטיילות לבד (כמוני) קצת קשה לבשל או לקנות כמו אוכל לאדם אחד, אבל לא נורא. אפשר גם לחלק לשוכני ההוסטל או להכין ארוחות משותפות (הכי כיף!). בכל אופן, בעלות ממוצעת של מנה במסעדה לתיירים (כ- 10 יורו), אפשר להכין ארוחה לחמישה אנשים בקלות. או לחמישה ימים, אם נמצאים באותו המקום יותר מיום-יומיים.
מנות טבעוניות קבועות שתמצאו ב(כמעט) כל מסעדה:
טוב, המגוון של המנות הטבעוניות שניתן למצוא בכל מסעדה הוא לא אדיר, אבל הוא אפשרי.
הסקירה כאן עוסקת ברובה במסעדות, ולא בבתי קפה או ברים, שם האוכל המוגש שונה בדרך כלל.
מסעדות מגישות ארוחת צהרים (בין השעות 12-15) וארוחת ערב (בין השעות 19-22), הן עם שולחנות מכוסים במפת בד או נייר, ועל השולחנות תמצאו בדרך כלל שמן זית וחומץ. התפריט שלהן יהיה מסודר לפי מנות פתיחה, ואז דגים, פירות ים, בשר.
בתי קפה מגישים בדרך כלל ארוחת בוקר (8-11 וצהרים או ערב קלה חטיפית), הם מעוצבים בדרך כלל עם ויטרינה גדולה של עוגות ומאפים, חלקם מלוחים וחלקם מתוקים. ויש להם תפריט שאפשר לבקש, אבל גם אם אין תפריט, בדרך כלל יגישו טוסטים או קישים קטנים ואולי סלט קטן. וכמובן, מגוון אינסופי של קפה ושל אלכוהול בכל שעות היום. האווירה הרבה פחות רשמית, ולפעמים אפילו אין שולחנות ישיבה אלא רק עמידה (בתחנות רכבת ואוטובוס למשל). לפעמים הם יגדילו לעשות ויגישו סוג של בראנצ', עם סלט ומרק ומנה עיקרית רצינית יותר, אבל עדיין נחשבת "קלה". לפעמים הם יסגרו לקראת השעה 19:00.
ברים נפתחים בסביבות השעה 20:00, והם מגישים אוכל שמתאים לאלכוהול (כלומר כבד ומטוגן, רובו בשרי). אבל גם לפעמים את מנות הפתיחה בסקירה.
טאפאס ברים: נפתחים לקראת ארוחת צהרים, ומגישים מנות קטנות מכל הסוגים. ישנם טפאס ברים עם התמחות באוכל מסויים, ואז תמצאו תפריט מאד מצומצם וקטן ומאד איכותי ומאד לא טבעוני. אבל טיילתי גם עם אנשים לא טבעוניים, אז יצא לי לשבת בכאלה ולבחון את העניין.
מנות פתיחה covert:
לחם: בכל המסעדות מגישים לחם כמנת פתיחה. והלחם הפורטוגלי בדרך כלל מעולה. בכל מסעדה תמצאו שמן זית וחומץ, שאפשר לטבול בהם את הלחם. בגזרה הטבעונית למריחה אפשר למצוא לפעמים גם ממרח זיתים.
זיתים ותורמוס: מוגשים גם ביחד עם בירה ויין. זיתים ותורמוס, בדרך כלל מתובלים – הם מנת פתיחה אדירות וטעימות מאד.
חשוב לשים לב: לפעמים או בדרך כלל, יגישו לכם לשולחן לחם ומנות פתיחה קטנות. כולם בתשלום. אם אתן לא מעוניינות, פשוט תגידו לא תודה, או אל תגעו.
מנות ראשונות או טאפאס:
פלפלים קלויים: padron pepers. פלפלים ירוקים קטנים, קלויים, מוגשים עם שמן זית, מלח ואורגנו בדרך כלל. מנה מעולה ממש, ומנה שהיא רולטה. לפעמים הפלפלים חריפים, ולפעמים לא. תוכלו לשחק עם החברות שלכן ועם אמא, ולצחוק מאד, כשאמא תאכל את הפלפל הכי חריף בעוד אתן משוועות למעט חריפות.
פטריות צלויות: לפעמים עם רוטב (יין או פורט – שזה לא פחות ממדהים) ולפעמים עם שמן זית, מלח ופלפל, הפטריות הטריות של האיזור הספציפי יוגשו לכם לצלחת. אחלה מנת פתיחה טעימה מאד. תזמינו עם לחם, כי אם יש רוטב, אז הוא מאד מאד טעים.
סלט אלגרב / סלט מעורב: mix salad. בדרך כלל יהיה סלט קטן אבל מאד טרי, מעגבניות, מלפפונים, חסה ובצל. בתיבול שמן זית, חומץ איכותי ומלח. אפשר להזמין גם בגרסא מוגדלת. נכון, סלט פשוט. נכון, הסלטים בישראל הם ללא תחרות. אבל הירקות פה מאד טעימים ומאד טריים ומאד איכותיים. כמעט בכל מקום שאכלתי סלט (ואכלתי הרבה מאד סלט), הוא היה מעולה. גם אם הסלט הזה לא נמצא בתפריט, אפשר תמיד להזמין אותו. זה הסלט המובן מאליו של פורטוגל, הוא מוגש גם כמנת צד עם הבשר והדגים, ותמיד ישמחו להכין לכם אותו.
מרק ירקות sopa caldo verde / sopa de legume: בכל מסעדה, ואפילו בטאפאס בר ובחלק מהברים ובחלק מבתי הקפה (!!!) תמצאו כמה מנות מרק. אחת לפחות תהייה מרק ירקות. מרק הירקות הכי נפוץ ומקומי הוא מרק ירוק verde, עם הרבה עלים מקומיים, וטעים מאד. אחריו יש הרבה מאד מרקי ירקות, בדרך כלל על בסיס דלעת (בעלת השם המגניב אבובורה) או מרקי פטריות. הרבה פעמים בתרגום לאנגלית, יכתבו לכם creamy soup, אבל הכוונה היא למרק טחון ולא למרק עם שמנת. בכל אופן, שווה תמיד לבדוק. יש *תמיד* מרק טבעוני. ככה, שאם בא לכן ארוחה קלילה של מרק, סלט ולחם עם ממרח טוב – סגרתן ארוחה טעימה, על בסיס מוצרים טריים ומקומיים, בכל מסעדה שהיא.
מנות עיקריות:
כאן הגענו לחלק היותר מורכב. אבל בכל זאת, כמעט בכל מסעדה תמצאו
פסטה: ברוטב עגבניות או פסטה עם ירקות צלויים או קלויים או פסטה בשמן זית וצמחי תבלין. גם אם המנה הזו לא בתפריט, ניתן לשאול אם אפשר שהשף יכין. בדרך כלל יגידו לכם כן.
סלט גדול: את הסלט מהמנות הראשונות אפשר להגדיל, שוב, לבקשתכן. אפשר גם לבקש שיוסיפו לכם עליו, במקום התוספות הקבועות (מיני דגים) תורמוס, או ירקות קלויים. לי הוסיפו אבוקדו בכמה מקרים, וגם לקחו לי מחיר נמוך יותר.
בגזרה הצמחונית ולא הטבעונית הרבה יותר קל, ותמצאו כמה סוגים של פסטה, כולל עם כמה סוגי גבינות, וגם בדרך כלל לזניה, וכמובן – פיצה. אפשר לבקש פיצה בלי גבינה. מנה נוספת שקיימת ברוב המסעדות ובתי הקפה היא קיש ירקות, על בסיס גבינה וביצים, אבל ללא בשר. בדרך כלל אפשר גם לבקש ביצה וסלט, ומגישים את זה, משום מה, עם צ'יפס.
תוספות:
בדרך כלל צמחוניות או טבעוניות, ויכולות לסגור לכם ארוחה. כמעט בכל מסעדה יש תוספת של אורז לבן, תפוחי אדמה מבושלים (לא בתנור, מבושלים.), צ'יפס ולפעמים פירה.
קינוחים ומתוקים (יותר צמחוני מטבעוני, אבל יש הפתעות):
העובדה שלא כל תושבי פורטוגל חולים בסוכרת היא חידה בעיני. העם הזה אוהב מתוק. מאד. בארוחת הבוקר, אם לא אוכלים טוסט או מאפה ממולא בבשר, הפורטוגלים יגוונו בקפה ומאפה. ויש כל כך הרבה מאפים לבחור. וכולם ניחוחיים ויפים, והבנתי (וטעמתי קצת) טעימים מאד.
רוב הקינוחים הפורטוגליים הם לא טבעוניים, כי הם מכילים ביצים ולפעמים חמאה. הפורטוגזים מאד אוהבים חלמונים וקרם חלמונים בתוך הקינוחים שלהם. מה הם עושים עם החלבונים: כמויות בלתי נתפסות של קצפיות ענקיות.
מכיוון שהמאפים הללו כל כך מאפיינים את פורטוגל, כמו שבאגט וקרואסון מאפיינים את צרפת, אני ניסיתי את המאפה הלאומי. עבורי, אוכל הוא חלק מהטיול, וכיוון שמאד קשה כאן להתנסות באוכל המקומי המאפיין כי רובו בשרי – הרשיתי לעצמי לאכול מדי פעם מאפים.
המאפה הלאומי של פורטוגל נקרא פשטל דה נאטה. מאפה עלים קראנצ'י, ממולא בקרם מתוק על בסיס חלמונים, ומוגש עם ענני אבקת סוכר וקינמון מעל ועם אספרסו קטן בצד. אם אתם כבר משקיעים בלאכול מאפה לא טבעוני כזה, בבקשה תאכלו אותו במאפייה טובה. ויש מאות כאלה. המאפיה הכי מפורסמת נמצאת ברובע בלם בליסבון, שם המאפה מכונה פשטל דה בלם (כי סנוביזם), והוא באמת מאד, אבל מאד טעים. מתפצפץ בפה וקראנצ'י וגם קרמי בו זמנית, ובכל ביס אתם אומרים הלל לכמה מלאכים. יש תור מאד מאד ארוך בכניסה לבית הקפה הענק הזה, אבל התור הארוך הוא בשביל לקחת מאפים ולא לשבת. אפשר פשוט להיכנס ולשבת בפנים (יש שלוש כניסות שונות לדעתי, תצטרכו להתפרץ קצת לתוך התור, שמסתיר את הכניסה), לא תעמדו יותר מ2-3 דקות עד שיתפנה שולחן. ואז תשבו, ותיהנו מכל ביס כמו שצריך. יש במאפייה הזו עוד עשרות מאפים שונים שלא טעמתי, אבל שמעתי שמעולים לא פחות.
חוץ מהמאפה הזה, כאמור, יש עוד עשרות מאפים. באופן מפתיע, חלקם כן טבעוניים. אבל תצטרכו לשאול בכל פעם את האנשים בבית הקפה. באבורה, למשל, הזמנתי מן בייגלה עשוי שמרים, ומנוקד בשקדים וממולא בקרם שקדים, שהיה טבעוני. הפורטוגלים לא התכוונו שיהיה כזה, פשוט יצא להם.
**שימו לב: לא בכל מסעדה תמצאו מאפים. אלה נמצאים בבתי קפה בעיקר. במסעדות יש לפעמים עוגות (שוקולד, גבינה) והרבה קינוחי קרם ומוס, כולם צמחוניים אבל מאד לא טבעוניים.
בנוסף, כמו לחם – להרבה איזורים או ערים יש מאפים ייחודיים ואופייניים להם.
לאוליהו יש מאפה שמרים מפורסם. זו עוגת שמרים עגולה, שאפשר למצוא בכל מקום כמעט באיזור אלגרב. מה שלא טבעוני בה בדרך כלל הוא הדבש. זה מאפה דבש שמרים. הדבש משמר את השמרים, והמאפה נעטף היטב, ויכול להחזיק כחודש ללא קירור.
למה אני מספרת לכם על זה? ובכן, ישנם טבעונים שאוכלים דבש. וגם, שוב, כי זה אוכל מאד מקומי ומאד מאפיין. המאפים הללו מאפיינים את האיזור, כי אוליהו היא עיירת דייגים מאד מפורסמת. זה אוכל שדייגים נהגו לקחת איתם הרחק לעבודה, כי הוא החזיק מעמד כל כך טוב.
יש גרסאות מדהימות שלו, אחת הגרסאות המועדפות עלי: מילוי תאנים. בכלל, רוב המילויים של המאפה הזה הם טבעוניים. אז מלבד הדבש, זו אופציה מעולה.
ויש גרסאות טבעוניות למהדרין שלו, למשל אצל האישה הזו, שגם מוכרת בחנות באוליהו, וגם מגיעה פעם בשבוע לפחות למדרחוב סוף השבוע של פארו. לעוגות שלה יש עשרות מילויים שונים, כולל שוקולד, תאנים, תותים, קרם וניל, פטל. ויש לה עוגות גדולות וגם עוגות בגודל שני ביסים, שזה מדהים, כי אפשר לבחור מליון טעמים ולאכול את כולם, כי העוגות הללו נשמרות המון זמן.
גלידות: בכל גלידריה (ויש המון בפורטוגל) יש לפחות 2-3 טעמי גלידה סורבה, בדרך כלל יותר.
צלחת פירות: בכל מסעדה שהייתי בה, אפשר היה לקבל כקינוח צלחת פירות, גם אם זה לא כתוב בתפריט.
לסיכום, באופן כללי, המסעדות שלא מתמחות באוכל צמחוני או טבעוני עדיין ינסו לתת לכם שירות טוב, ולעשות כמיטב יכולתן. ובדרך כלל השף יהיה פתוח לניסיונות ולהכין משהו ספציפי עבורכם, גם אם זה אורז וירקות, פסטה או סלט שלא רשומים בתפריט. לא מדהים, אבל מאד אפשרי לטייל. לא גורמה בדרך כלל, אבל יש היילייטס ברורים (פטריות, זיתים, תורמוס, פלפלים). וההיילייט הכי חשוב – השווקים המעולים באמת של המדינה הזו, שיש בהם שפע אדיר לטבעונים.
נשארה החידה – איך השפע הזה לא מגיע כמעט בכלל למסעדות הרגילות, ומי כן מבשל איתו, והיכן הם נמצאים???
