איזה חוף מגניב, בנגיל. גלים פסיכיים, שסוחפים אותך עד שאת מתמלא אצות.
התכוונו לשכור קיאקים ולבקר בעשרות המערות הפזורות כאן, אבל הגלים חזקים מדי.
מי זה אנחנו?
פיירה (50) מאיטליה, שלא מדברת מילה אנגלית, אבל יודעת לשחות את הגלים האלה כמו כרישה. שרה ושני הילדים שלה, דניאל (6) ורובי (12); ואני, ששכרתי רכב לשבוע הקרוב. אז אין מערות לחתור בהן, אבל יש גלים וצוקים ועשרות אנשים אמיצים שמצליחים לשחות בתוך זה. ולצווח כשהגלים זורקים אותם החוצה.
המים, אגב, לא קרים, וניסיתי לשחות. יצאתי כעבור עשר דקות, כשבתוך בגד הים שלי שבעים קילו חול ועוד עשרים קילו אצות. אה, וחצי קילו מלח בתוך האף, שזה ממש בריא.
ההיילייט של היום: דניאל נוזף באישה שבתוך ה waze, ולא מבין למה היא נותנת לי פקודות בלי להגיד תודה וסליחה. כל זה במבטא בריטי כבד וחמוד. This is a very rude lady telling you what to do without saying please and thank you!
הסברתי לו שהיא ישראלית, ושאנחנו לא כל כך מנומסים, אבל די נחמדים לפעמים, וזה הניח את דעתו, כי, ובכן, לקחתי אותם לים.
