בלוג

כבר תקופה שלא כתבתי כי החיים, אבל אני לא יכולה להשאיר עוד ליד המקרה את האוכל המעולה של Bat-amy Buzaglo. כלומר אני לא יכולה להרשות לכם לא להכיר את הגאונה הקולינארית הזו, שכבר יותר משנתיים אני זוכה לאכול אצלה.

בת עמי היא אישה חמודה באופן מעורר השתאות, ולכן רק הגיוני, שהיא תהיה בעלת עסק חמוד לא פחות ממנה, לליה- אוכל טבעוני מפתיע.
מה היא עושה?
מבשלת
את
האוכל
הכי
טעים
שאכלתם
בחיים
ובמקרה הוא גם טבעוני. והוא באמת מפתיע.
מכיוון שבת עמי היא אישה מגניבה באופן כללי ושכולה לב גדול – לא מפתיע בכלל שהיא כולה הפתעה. בת עמי משתעממת בקלות. מה זותומרת עבורנו, הקהל הקדוש? שאנחנו זוכים, שוב ושוב, לניצוצות תענוג גאוניים (אשתמש במילת התואר "גאוני" עוד, לאורך הטקסט) הן מבחינה קולינארית והן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינת אהבה.
כי כשבת עמי משתעממת, היא מחליטה ליצור ארוחת קונספט חד פעמית (או מקסימום 2-3 פעמית). שלא תחזור יותר. ובת עמי משתעממת בערך פעם בחודש. וזה אומר, שפעם בחודש בערך, בת עמי פותחת שולחן לארוחה שלא היתה ולא תהייה יותר, ושאי אפשר לספר בעדה יותר מאשר אני מספרת עכשיו, וגם התמונות לא מספיק יסבירו כמה אני בעדה.
מה קורה בארוחה כזאת:
ראשית, בערך חודש מראש אתם מתכוננים כי אתם קוראים את התפריטים הכי מגרים ומדליקים שקראתם בימי חייכם.
למשל, בתפריט הארי פוטר מלפני שנתיים, יצרה בת עמי קינוח ששמו "הסניץ' המוזהב", או קוקטייל "העץ מדבר אלי" בהשראת פוקהונטס בארוחת דיסני, או "שווארמה של מקום שבור באמצע ניו יורק" בהשראת סרטי האוונג'רס בארוחה האחרונה (אתמול) שהיינו בה.
ולארוחה הבאה, לקראת יום האישה הבינלאומי: "אופוריה של טיול במרחק של זמן" בהשראל דומיניק קרן. זאת רק המנה הראשונה.
שנית, אתם מגיעים לארוחה בבית החמים והנעים של בת עמי, שם אתם מרגישים האורחים הכי רצויים בעולם, אתם משפחה. בת עמי, בן הזוג שלה, אמא שלה והילדים – כולם כולם חלק מהמפעל הקולינארי המהודר ובו זמנית ביתי הזה. הם חושבים ביחד איתה על התפריט, מנסים את האוכל, מאירים, חושבים, וגם עוזרים בסידור, בהגשה ובפירוק. איזה כיף, באלוקימוש!
וכשאתן מגיעות לבית של בת עמי, אתן מתיישבות סביב שולחן גדול ומיד על השולחן יש מה לשתות (אלכוהול וגם לא אלכוהול) ואיזה מתאבן (כי בת עמי לא יכולה לסבול רגע שבו לא נעים לכם ואתם לא לועסים משהו בקלילות) והכי כיף, אתם חולקים את השולחן עם עוד אורחים, עד 15-20 במספר. ומרימים לחיים, ומדברים ומכירים וצוחקים. ואתם יוצאים מהחווייה הזו עמוסי אהבה שהגיע אליכם לא רק דרך הבטן. אלא דרך העיניים, והחיוכים, החיבוקים (כן, יש כאלה!) והלבבות הענקיים של כל מי שמפיק וגם מגיע לאכול.
שלישית, אתם מגיעים לחווייה אינטלקטואלית. כל מנה סונטזה בתוך מוחה המבריק והייחודי, הממציאני והצבעוני של בת-עמי. אם אוכלים הארי פוטר, היא תשב ותקרא שוב (ושוב) את הספרים ותראה את הסרטים ותוך כדי כך היא תרשום לעצמה רשימות ותחשוב אילו מנות יתאימו. האם הן תהיינה מנות היישר מן הספר, או מנות שהן השראה של הסיפור? והיא תחשוב על כל רכיב ורכיב, ומה הוא מסמל עבורה ועבור הסיפור. והיא תנסה לפצח: מה הייחודיות של המנה. מה היא מנסה לומר לעולם ולנו? ואיך היא משתלבת עם יתר המנות, כדי שהסועדים יתחילו את הערב במקום אחד ויסיימו אותו במקום אחר? איך הסועדים יחשבו, לפני ותוך כדי ואחרי שהם ירגישו כל טעם וטעם? ומלבד הטעמים והחידודים והדיוקים, ישנה החווייה האינטלקטואלית של ההסבר על המנה לפני שהיא מוגשת ושל השיחה הערה ליד השולחן על המשמעויות של המנה וגם של כל הערב.
אתמול, למשל, במשך שעתיים וחצי, השולחן לא הפסיק, בגיקיות יפהפייה, לאכול את האוכל וגם את הראש של כולנו על דמויות של גיבורי על. המשמעויות שלהם. מה הם בכלל אוכלים? האם הסרט או הסדרה או הקומיקס שווים יותר? איך גיבורי העל הם מראה של החברה שלנו? ואיך אפשר לאכול את כל זה שוב בבקשה תודה רבה?
רביעית, באמת, אתן מגיעות לאכול. לאכול אוכל שחשבו עליו באופן מוקפד במשך תקופה ארוכה. שהוא מורכב ומבושל מהרכיבים הטריים והאיכותיים ביותר. שכל חלק בו הוא בעל משמעות, ונועד להשתדך עם חלק אחר, ככה שכשאתן נותנות ביס, אתן משתאות. פשוט ככה. האוכל רגע נעצר על הלשון, ואתן מתלבטות אם לבלוע או לא, כי אם תבלעי אז חלק מהאוכל ייגמר, ואת לא רוצה שזה ייגמר כי זה טעים ואת בכלל לא מבינה מה קרה עכשיו, ואת מנסה לשחזר את המתיקות או החריפות העדינה, המליחות, המרקם המתפצפץ והלעיס והקרמי. ואת אוכלת עם העיניים כי כל מנה יותר יפה מקודמתה או מעצמה, ואת אוכלת עם הלשון והשפתיים לאט. כדי שזה לא ייגמר. ואת אוכלת עם הלב כי מישהי לקחה את הלב שלה ונתנה לך אותו אל תוך המנה שלך. ואת אוכלת עם המוח ואת אוכלת עם הרגשות שלך, כי בת-עמי מבשלת אוכל שגורם לך להרגיש. לשמוח. להתלבט. להתאהב. להתעצב לפעמים. להיות נינוחה. להיות קצרת רוח. הכל הכל הכל.
אין אצל בת עמי "תחליפים ל"… יש רכיבים שהיא מכינה את כל כולם. מאפס. היא תביא לך את הפטריות הכי טובות מחוות גידול הפטריות הכי מעניינות בנגב (הזכרתי כבר שהיא עושה מצוות קיימות?). היא תכין כל מאפה. היא תטמפרר כל שוקולד. אם היא היתה יכולה בכל ערב להשכיב את הכרוביות והעגבניות לישון – היא היתה עושה את זה.
וחמישית, התפאורה: אם אתן בארוחת הארי פוטר, אז הבית יהיה קצת הוגוורטס. אם אתם בארוחת אוונג'רס, אז ברור שעל השולחן יהיה פופקורן בכלים עם גיבורי על, ואביזרים מהסרטים, ועל הקיר יהיו מוקרנים חלקים מהסרטים, והבית ירגיש קצת קומיקס. ואם אתן בארוחת חצר (יש גם כאלו!) בהאלווין אז אתן תרגישו בתוך ליל מכשפות. ואם זכיתן בארוחה והרצאה (יש גם כאלו!), אז תאכלו על ספסל בגינה אוכל שתואם את ההרצאה (למשל הרצאה על כישוף, שהיה בה משקה שיצא מקדרה מעושנת). ואם אתן בארוחת אהבה אז חוץ מהאהבה שתעטוף אתכם – אתן תראו, תריחו, תרגישו מוקפים בכל התפאורה שהיא לא לגמרי תפאורה כי היא קצת אמיתית.

ואז, כשסיימתן לאכול את הקסם הזה, וגם בטח לקחתן קצת אוכל הביתה (כי תמיד תמיד יש הרבה אוכל ואפשר לארוז משהו), אתם תתרוממו (בקושי) כי גם בטח שתיתן כוס או שתיים של משהו אלכוהולי שמוגש לצד המנות לאורך הערב (אפשר גם גרסא לא אלכוהולית). ותרגישו שאתם מכירים קצת יותר את בת-עמי ואת המוח הגאוני שלה, קצת יותר את הנושא שאותו היא חקרה, קצת יותר את האנשים שישבתם איתן לשולחן ושתיתם ודנתן בנפלאות העולם הזה וגם חלקתן איתן קינוח, וקצת יותר את עצמכם כי לאכול חווייה בלתי חוזרת על עצמה מאלצת אתכן פשוט להיות, בכל מאודכם ועם כל החושים.

בת-עמי עושה ארוחות גאוניות וחושניות. ואני ממש מאחלת לכן שתלכו, אפילו פעם אחת, כדי שתבינו איך גאונות נחווית. וכדי שתרגישו לב עוטף אתכם.
זה לא מובן מאליו להרגיש ככה. זה לא מובן מאליו להגיע לפסגות כאלה. זה לא מובן מאליו שבת-עמי ממש קרובה, כאן, בבאר שבע, וזה לא מובן מאליו לאכול ולהרגיש שאוהבים אותך ככה. וזה הכי לא מובן מאליו שכל הדבר הזה הוא טבעוני.