אין גבול להתרגשותי.
נעזרתי בטריפאדווייזר כדי לאתר מסעדות עם חלופה טבעונית. הגעתי לשתיים, שהחלופה היתה מנת פתיחה של פלפלונים קלויים. זהו. נאבקתי לא להפוך אלימה. מהשעה 11 בבוקר לא אכלתי (סלט שחתכתי לבד והיה מושלם, וכל הברזילאים בהוסטל, ביניהם שחקן כדורגל שעבר עכשיו מקבוצה בצרפת לפורטוגל, עפו עליו, ואמרו וואו, איזה בריאים הישראלים האלה. וגם מוזרים, מי אוכל סלט לארוחת בוקר? אין פלא שיש שמה מלחמות). השעה 20:00, ואני אחרי ים. ולמרות שלא נכנסתי, ים יש בו כוחות לקחת את הקיבה שלך ולרוקן אותה, כאילו שהסתפקת רק במן במשך ארבעים יום וארבעים לילה.
הסתובבתי, שוב, מוכת רעב ברחובות החמודים של סטובל. ולפתע ראיתי מולי פאב עמוס אנשים שיכורים. מה הסיכוי שיהיה פה משהו טבעוני? ובכן, בשלב הזה לא ממש היה לי אכפת. תנו לי צ'יפס, לחם וזיתים למען השם.
אבל!!!
המלצרית החמודה והאדיבה הפתיעה עם כמה מנות טבעוניות, וההמבורגר שבחרתי, הוא לא רק יפה בצורה מוגזמת וצועק "היי אני שף מילניאל עם אינסטגרם", אלא הוא אשכרה ממש טעים. לחמניה רכה ואוורירית עם רמזים של סלק בטעם. קציצת חומוס בתיבול טיפונת הודי או מזכיר משהו כזה. בצד תפוחי אדמה פריכים ומלאים מלח גס ואורגנו. אהההה צרחות.
ולסיום סיומת, כדי לטבול את תפוחי האדמה וכדי להעמיק את טעם הבורגר החתיך הזה, קיבלתי בצד מטבל צ'טני מנגו אלוף (לא חריף. פורטוגזים לא עומדים בחריפות), וגם הירקות בהמבורגר היו טריים ועסיסיים ומרובים.
אה, ובצד מיץ תפוזים סחוט, ושתדעו שהתפוזים פה מתוקים כמו מרמלדה.
זהו. עכשיו אני מתחילה לסלוח לפורטוגל. שתי מנות טבעוניות וטובות ביומיים. אולי יש תקווה בצד הזה של העולם. כל מה שחסר להם עכשיו זה ים בטמפרטורה נורמלית.
אני הייתי קרנאור. והלכתי להמשיך לטבוע בתוך ההמבורגר הזה, ולתנות איתו אהבה. ביוש.
